הנהגת העולם משלבת בתוכה מערכות טבע קבועות לצד התערבויות ניסיות, המנוהלות כולן על ידי כוח עליון שאין לדעת האנושית יכולת להשיגו. לנוכח עוצמה זו, האדם יכול לבטוח ולהישען לחלוטין על ה', שכן פעולותיו הן כבירות ובלתי מוגבלות [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מצביעים על חלוקה מדויקת בפסוק בין שני סוגים של הנהגה אלוהית. המילה גְדֹלוֹת מכוונת אל חוקי הטבע הקבועים והסדירים שהושתתו מבריאת העולם. אף שחוקרי הטבע סבורים כי יוכלו לפענח מערכות אלו, האמת היא שהן וְאֵין חֵקֶר, כלומר נשגבות מכל הבנה והשגה אנושית, שכן קצרה דעת האדם מלהכילן [מלבי"ם, מצודת דוד]. לעומת זאת, המילה נִפְלָאוֹת מתארת את הנסים הגלויים והנסתרים שחורגים מגדרי הטבע. מטבע הדברים, נסים נתפסים כאירועים מעטים ונדירים, אך הפסוק מדגיש כי הם עַד אֵין מִסְפָּר; ה' מקיים הנהגה השגחית של נסים נסתרים באופן תמידי וחסר גבולות, המעידים על גודל ריבוים [מלבי"ם, מצודת דוד]. יתרה מכך, גם כאשר אנו חוזים בפלא מסוים, אין בנו את הכוח להבינו לאשורו, שכן מה שנראה לעינינו כמעשה פלאי אחד מורכב למעשה מאינספור פלאות נסתרים [חומת אנך].
הנהגה זו אינה פועלת בחלל ריק, אלא נועדה לשפוט ולהשגיח על בני האדם. ה' אינו מפקיר את העולם למערכות המזלות והטבע, אלא שולט בהן באופן מוחלט ומשנה אותן כרצונו כדי להיטיב או להעניש [מצודת דוד, אלשיך]. העדות המובהקת ביותר להשגחה פעילה זו היא ירידת הגשמים; בעוד שגרמי השמים כמו השמש והירח פועלים במסלול קבוע ונצחי, הגשם ניתן או נעצר בהתאם למעשי בני האדם, ומהווה הוכחה מתמדת למעורבות האלוהית בפרטי המציאות [רמב"ן].
מורכבות פעולותיו של ה' מתבטאת גם ביכולתו לפעול הפכים בעת ובעונה אחת, ולשלב בתוך מעשה אחד של מידת הדין גם רחמים וחסד נסתרים [אלשיך]. מתוך כך, מתברר כוחו העצום של האדם בעולם. דווקא בשל היותו יצור חומרי המתמודד עם יצרו, כאשר הוא פונה אל ה' בדיבור ובתפילה, הוא מסוגל לעורר את ה' לבצע את אותן גְדֹלוֹת ונִפְלָאוֹת המשדדות את מערכות הטבע. בכך מגיע האדם למדרגה גבוהה אף מזו של המלאכים הרוחניים, שכן תפילתו מניעה את הכוח העליון לפעול בעולם באופן שאין לו חקר וגבול [אלשיך].