השגחת ה' בעולם פועלת באופן כזה שלא רק שהיא מסכלת את מזימותיהם של אנשים מתוחכמים, אלא היא משתמשת בתחבולות שלהם עצמם כדי להכשילם. כאשר חכמים בוחרים להשתמש בעָרְמָם, כלומר בערמומיות ומזימות כדי להרע לאחרים, חכמתם לא תועיל להם אם הדבר מנוגד לרצון ה' [תקות אנוש]. יתרה מכך, ה' לוכד אותם באותה רשת שטוו בעצמם, כך שהם נופלים לשחת שחפרו לזולת [מצודת דוד]. גישה מעמיקה אף יותר מסבירה שה' אינו מסתפק בביטול העצה, אלא מסבב שהאמצעים שהכינו החכמים כדי להרע, יהיו בדיוק אלו שיביאו לתוצאה ההפוכה. דוגמה מובהקת לכך היא מכירת יוסף: האחים תכננו למנוע את עלייתו לגדולה על ידי מכירתו לעבד, אך ה' הפך את המכירה עצמה לסיבה הישירה להצלחתו ולשלטונו עליהם [מלבי"ם].
החלק השני של הפסוק עוסק בנִפְתָּלִים, שהם אנשים עקשים ומתוחכמים המעמיקים לבקש דרכים עקלקלות כדי להשיג את מבוקשם וללכוד בני אדם [מצודת ציון, רלב"ג, שטיינזלץ, רמב"ן]. עצתם של אותם אנשים מתוארת כנִמְהָרָה, מילה שזכתה למספר פירושים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לפזיזות, סכלות וטיפשות, שכן כל עצה הנעשית במהירות סופה להיות נבערת ונהרסת. ה' הופך את העצה העמוקה והמתוחכמת שלהם לטיפשות מוחלטת [רש"י, אבן עזרא, רלב"ג, שטיינזלץ, רמב"ן].
לעומת זאת, יש המפרשים את המילה במשמעות של מהירות ממשית, אך מסיבות שונות. גישה אחת מסבירה שהעצה מתממשת במהירות משום שהיא פוגעת במתכנן עצמו. מכיוון שהאדם קרוב לעצמו, הרעה אינה צריכה ללכת רחוק, ולכן היא שבה אליו כבומרנג במהירות רבה [מצודת דוד]. גישה אחרת טוענת שה' הוא זה שממהר ומזרז את ביצוע העצה הרעה ולא מפר אותה, משום שהיא משרתת את תוכניתו הגדולה, בדיוק כפי שהסכים והחיש את מכירת יוסף כדי להביאו בסופו של דבר לגדולה [מלבי"ם].