טבעו של הקיום האנושי שזור באופן בלתי נפרד במאמץ והתמודדות, שכן כִּי־אָדָם לְעָמָל יוּלָּד. עמל זה מתבטא בצורך לטרוח לפרנסה, בנטייה האנושית לחטוא ולסבול, או בייעוד החיובי לזכך את החומר באמצעות לימוד התורה. חוקיות זו מומחשת בדימוי וּבְנֵי־רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף, שכן כשם שניצוצות אש, חיצים או עופות מתרוממים מעלה באופן טבעי, כך טבוע באדם הצורך לעמול. לחלופין, הדימוי מתאר ישויות עליונות כמלאכים או כוכבים, אשר מרחפים גבוה למעלה ואינם זקוקים לעמל ולזיכוך המאפיינים את בני האדם.
איוב, פרק ה׳, פסוק ז׳
כִּֽי־אָ֭דָם לְעָמָ֣ל יוּלָּ֑ד וּבְנֵי־רֶ֝֗שֶׁף יַגְבִּ֥יהוּ עֽוּף׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.