יואל, פרק ב׳, פסוק י״ג

לנוכח אסון הארבה, הנביא דורש מהעם תשובה פנימית והכנעה אמיתית, וקורא להם וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם. במקום להסתפק במנהג החיצוני של קריעת הבגדים כאות אבל על הצרה, עליהם לפתוח את ליבם, לסלק את המחשבות הרעות ולהתאבל על החטאים עצמם שניזקם גדול יותר. אם יתקנו את דרכם מתוך אהבה וְשׁוּבוּ אֶל־ה' אֱלֹהֵיכֶם, הם כלל לא יגיעו למצב שבו יצטרכו לקרוע את בגדיהם מתוך צער. התקווה לתיקון נשענת על מידותיו של ה', כִּי־חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וְנִחָם עַל־הָרָעָה, כלומר הוא מתחרט והופך את מחשבתו לטובה. גם אם האסון כבר החל להכות במציאות, בכוחה של התשובה לעורר את רחמי ה' ולבטל את הגזירה.