חזרה כנה למוטב עשויה לשנות את הגזרה האלוהית ולהותיר שפע שיאפשר את המשך הקשר עם הבורא. הקריאה מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחָם דורשת מן האדם החוטא להתחרט על מעשיו, ובה בעת מבטאת תקווה מהוססת שמא ה' בעצמו יתחרט ויקל בעונש. הציפייה היא שלאחר מכת הארבה ה' ירחם וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה בתבואה שלא תושחת כליל, כדי שיתאפשר להביא ממנה מִנְחָה וָנֶסֶךְ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כקרבן תודה. לחלופין, הפסוק רומז לשיבת ציון, שבה ה' ישיב לארץ קומץ גולים שיזכו לחדש את עבודת הקרבנות, אך ללא המעלות הרוחניות העליונות שאפיינו את הבית הראשון.
יואל, פרק ב׳, פסוק י״ד
מִ֥י יוֹדֵ֖עַ יָשׁ֣וּב וְנִחָ֑ם וְהִשְׁאִ֤יר אַחֲרָיו֙ בְּרָכָ֔ה מִנְחָ֣ה וָנֶ֔סֶךְ לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.