יואל, פרק ב׳, פסוק כ״ג

לאחר תקופת הבצורת ומכת הארבה, וּבְנֵי צִיּוֹן נקראים לעבור מאבל לצהלה ולקיים גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בה' על חידוש הקשר עמו בעקבות חזרתם בתשובה. שמחה זו נובעת מכך שה' נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה, בין אם מדובר בנביאים וביסורים שהדריכו את העם להזדכך, ובין אם זהו גשם היורה הניתן כמתנת חסד ורחמים ולא כגמול יבש. בהמשך מובטח כי ה' וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, כלומר גשמים מוקדמים ומאוחרים שירדו בָּרִאשׁוֹן, עיתוי המעיד על חזרה לסדר העונות הטבעי והתקין. לחלופין, מילה זו מתארת נס שבו כל הגשמים ירדו יחד בחודש הראשון, הוא חודש ניסן, והצמיחו את היבול החדש במהירות שהפכה את הרעב לשפע.