יואל, פרק ב׳, פסוק כ״ג

תארו לעצמכם מצב שבו לא יורדת טיפת מים מהשמיים במשך זמן רב, ונחילי חרקים אוכלים את כל מה שצומח בשדות. איך הייתם מרגישים אם פתאום, ברגע אחד, הכל היה משתנה לטובה? אחרי תקופה כל כך קשה של יובש ורעב, הנביא קורא לתושבי ירושלים להפסיק להיות עצובים ולהתחיל לשמוח. השמחה הגדולה היא לא רק בגלל שיהיה להם אוכל, אלא בעיקר בגלל שהם חזרו בתשובה, והם מרגישים שה' שוב קרוב אליהם ואוהב אותם. הנביא אומר להם שה' ישלח להם את הַמּוֹרֶה, שהוא גשם היורה, הגשם הראשון שמשקה את האדמה אחרי שזורעים בה. ה' נותן להם את הגשם הזה לִצְדָקָה, כלומר כמתנת חינם מתוך המון רחמים וחסד, כי הוא סולח להם באהבה גדולה. הנביא מבטיח שירד עליהם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, שזה אומר שירד גם הגשם המוקדם של תחילת החורף וגם הגשם המאוחר שעוזר לתבואה להבשיל. הפלא הגדול הוא שכל זה יקרה בָּרִאשׁוֹן, כלומר בחודש הראשון, שהוא חודש ניסן. בדרך כלל עוברים חודשים ארוכים בין הגשם הראשון לאחרון, אבל בגלל שהעם צם והתפלל כל כך חזק, ה' עשה להם נס. שני סוגי הגשמים ירדו יחד בחודש ניסן, והצמיחו את כל התבואה החדשה במהירות אדירה, וכך הרעב והעצב הפכו פתאום לשפע ולברכה גדולה.