יואל, פרק ב׳, פסוק ט״ו

נסו לדמיין מצב שבו קרה אסון גדול שפגע בכולם, כמו מכת ארבה שהרסה את כל השדות, וכל העם מודאג מאוד. מה הדבר הנכון לעשות עכשיו? במקום רק לפחד, הנביא קורא לעם לקום ולעשות מעשה כדי שהמכה תחלוף. הוא אומר להם תִּקְעוּ שׁוֹפָר. קול השופר לא נועד להפחיד אותם, כי הם כבר מודאגים מהמצב, אלא הוא כמו שעון מעורר שנועד לעורר אותם לחזור בתשובה ולשפר את המעשים שלהם. לאחר מכן הוא מבקש קַדְּשׁוּ צוֹם, כלומר, תכינו ותקדישו יום מיוחד שבו כולם יצומו ויתפללו. הפעולה השלישית היא קִרְאוּ עֲצָרָה, שמשמעותה להכריז על אסיפה גדולה שבה כולם מתקבצים יחד אל בית ה׳. לאסיפה הזו כולם חייבים להגיע בלי יוצא מן הכלל, מהזקנים ועד הילדים הקטנים ביותר ואפילו חתנים וכלות, כדי להתפלל יחד בלב אחד ולבקש מה׳ שיעזור להם.