תיאור התקדמותו המאיימת של נחיל הארבה מושווה בפסוק להסתערות של חיל פרשים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי כְּמַרְאֵה סוּסִים מַרְאֵהוּ אינו מתייחס למראה החיצוני הפיזי, אלא לאופן המרוצה המהיר של הארבה. עם זאת, יש המפרשים כי מעבר למהירות הריצה, צורת הראש והגב של הארבה אכן מזכירה מבחינה חזותית צורה של סוס [ביאור שטיינזלץ].
בחלקו השני של הפסוק נאמר וּכְפָרָשִׁים כֵּן יְרוּצֽוּן. פָרָשִׁים הם הרוכבים המיומנים על הסוסים, והמילה יְרוּצוּן מבטאת ריצה מהירה ורדיפה [מצודת ציון]. הארבה שועט ומתקדם במבנה מסודר הדומה לזה של חיל פרשים [ביאור שטיינזלץ].
ההבחנה בין ריצת ה"סוסים" לריצת ה"פרשים" נושאת משמעות עמוקה יותר: בעוד שלסוסים יש גבורה טבעית לרוץ ברעש וברעם, כאשר סוס מונהג על ידי אדם הרוכב עליו, הוא רץ במהירות רבה אף יותר מכוח הכוונת הרוכב. בדומה לכך, הארבה אינו רץ רק מכוחו הטבעי, אלא מונע מכוח עליון המכריח אותו לרוץ ולהתקדם, והיא פקודתו וגזרתו של ה' ה"רוכבת" עליו ומכוונת את מרוצתו [מלבי"ם].