כוח הרסני ועצום שוטף חבל ארץ פורח ופוקד עליו חורבן מוחלט. המעבר הוא חד וטראגי: נוף חי ומשגשג מלא בכל טוב הופך באחת לשממה צחיחה, מבלי שדבר יצליח להינצל מן ההשמדה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מדובר במשל רב-עוצמה המתאר מכת ארבה [אבן עזרא, רש"י]. ההשחתה שמביא עמו נחיל הארבה היא כה עצומה וחריגה, עד כי נדמה שכוח אש ממשי מלווה אותו ומכלה את יבול הארץ [מצודת דוד, שטיינזלץ].
התיאור לְפָנָיו אָכְלָה אֵשׁ ולצידו וְאַחֲרָיו תְּלַהֵט לֶהָבָה ממחיש כיצד הארבה משחית את הכול, כאילו אש שורפת לפניו, ושלהבת בוערת מאחוריו [רש"י, מצודת ציון]. במקום שבו הנחיל חונה, עין הארץ מכוסה כליל, וכשהוא נע ממקום למקום נראה כאילו האש שרפה הכול מכל עבר [רד"ק]. ישנו גם תהליך מדורג של השמדה: הגל הראשון פועל כאש האוכלת את העצים והצמחים, ומה שנותר מושמד על ידי ה"להבה" שאחריו, אשר שורפת אפילו את השורשים ואת האדמה עצמה [מלבי"ם].
הניגוד העז מתבטא במילים כְּגַן־עֵדֶן הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאַחֲרָיו מִדְבַּר שְׁמָמָה. טרם בואו של כוח ההשחתה, הארץ הייתה מלאה ביבול ובכל טוב, ממש כמו גן עדן. אולם ברגע שהוא חולף, הוא מותיר אחריו מדבר שומם לחלוטין [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].
ההשמדה היא טוטאלית, כפי שמודגש במילים וְגַם־פְּלֵיטָה לֹא־הָיְתָה לּוֹ. משמעות המילה "פליטה" היא שארית או שריד שניצל [מצודת ציון], והפרשנים מסכימים כי הארבה לא הותיר שום צמח שלא נאכל [רד"ק, אבן עזרא, שטיינזלץ]. למעשה, חורבן זה מתואר כגרוע אף יותר מאש אמיתית; בעוד שמשריפה רגילה לרוב נותרת פליטה כלשהי של דברים שניצלו, כאן לא שרד דבר [מלבי"ם].
לעומת הפירוש הרואה בפסוק משל לארבה, ישנה גישה המפרשת את הכתוב כתיאור היסטורי של חורבן יהודה וירושלים בידי צבא בבל [אברבנאל]. לפי תפיסה זו, ה"אש" מסמלת את חלוץ הצבא הבבלי השורף את הארץ. באופן חריג, גם המאסף של מחנה בבל – שבו הולכים בדרך כלל החלשים שאינם לוחמים – פעל כ"להבה" המכלה את הארץ, והפך אותה מגן עדן למדבר שממה. אובדן השארית, וְגַם־פְּלֵיטָה לֹא־הָיְתָה לּוֹ, מפורש כאן כרמז היסטורי ספציפי לגורלו של גדליה בן אחיקם והנשארים עמו. הם היו הפליטה האחרונה שהותיר מלך בבל בארץ, אך גם פליטה זו לא שרדה, שכן זמן קצר לאחר מכן נרצח גדליה בידי ישמעאל בן נתניה ואנשיו, והשארית כולה חרבה [אברבנאל].