יואל, פרק ב׳, פסוק ג׳

יצא לכם פעם לראות שדה ירוק ופורח, מלא בעצים ופירות, ולדמיין שתוך רגע אחד הכול נעלם? הנביא מתאר לנו תמונה כזו בדיוק. הוא מספר על נחיל עצום של ארבה, המון חגבים שמגיעים לארץ. לפני שהארבה מגיע, המצב הוא כְּגַן עֵדֶן הָאָרֶץ לְפָנָיו, כלומר הארץ יפהפייה ומלאה בכל טוב. אבל אז, כשהנחיל נוחת, הוא מתחיל לאכול את כל היבול. זה קורה כל כך מהר ובצורה כל כך מוחלטת, עד שנראה שלְפָנָיו אָכְלָה אֵשׁ וגם וְאַחֲרָיו תְּלַהֵט לֶהָבָה. הארבה פועל ממש כמו אש ששורפת הכול. החגבים הראשונים אוכלים את העצים והצמחים, ואלה שבאים אחריהם מסיימים לאכול אפילו את השורשים. ברגע שהארבה ממשיך בדרכו ועוזב, המקום נראה וְאַחֲרָיו מִדְבַּר שְׁמָמָה, מקום יבש וריק לחלוטין. הנביא מוסיף ואומר וְגַם פְּלֵיטָה לֹא הָיְתָה לּוֹ. המילה פְּלֵיטָה פירושה שארית, משהו שניצל ונשאר. בדרך כלל, אפילו אחרי שריפה אמיתית נשארים כמה צמחים קטנים שלא נפגעו, אבל במקרה של הארבה הזה לא נשאר אפילו עלה אחד קטן. הכול נאכל לגמרי.