קריאתו של ה' לתשובה נותרת פתוחה גם כאשר הפורענות כבר מתרחשת או נראית בלתי נמנעת. שערי החזרה לעולם אינם ננעלים, ותיקון אמיתי דורש שילוב של שינוי פנימי עמוק יחד עם ביטויים חיצוניים של שבר והכנעה.
הפרשנים מסכימים כי המילים וְגַם־עַתָּה באות להדגיש שמעשה התשובה רלוונטי ואפשרי גם לאחר שכבר נגזרה הגזרה [מצודת דוד], ואפילו כאשר האסון כבר הכה וסופו אינו נראה לעין [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המעניקים לקריאה זו הקשר היסטורי רחב, ורואים בה רמז לתקופת הבית השני, כלומר פנייה לעם לשוב אל ה' גם עתה, לאחר שכבר חוו את החורבן והגלות [אברבנאל].
הקריאה שֻׁבוּ עָדַי משמעותה שובו אליי [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, הבחירה במילה זו מדגישה שאפילו אם ה' נדמה כעת רחוק מן העם בעקבות חטאיהם, עדיין קיימת האפשרות והדרישה לשוב אליו [מלבי"ם].
תנאי הכרחי לתשובה הוא שתיעשה בְּכָל־לְבַבְכֶם. המוקד של החזרה בתשובה הוא החרטה הפנימית והנסתרת [אבן עזרא]. אין די בתשובה חצויה של "לב ולב", שבה האדם מראה כלפי חוץ כאילו שב, אך פנימיותו נותרת ללא שינוי [רד"ק, מלבי"ם].
לצד העבודה הפנימית, הפסוק דורש מעשים גלויים של עינוי הגוף, וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד. פעולות אלו נועדו לשם וידוי, עזיבת החטא ובקשת רחמים על הרעה שבאה עליהם, בתקווה לכפרה [אבן עזרא, מלבי"ם]. יתרה מזאת, למעשים החיצוניים ישנה השפעה מעוררת על הכלל: כאשר אדם רואה את חברו צם, בוכה וסופד, הדבר מסייע להכניע את הלבבות ולעורר לתשובה גם את מי שלא התעורר לכך מעצמו [רד"ק].