האם יצא לכם להרגיש לפעמים שעשיתם משהו לא טוב, ועכשיו כבר מאוחר מדי לתקן ואין דרך חזרה? ה' אומר לנו שזה אף פעם לא נכון, ושערי הסליחה שלו תמיד פתוחים. המילים וְגַם־עַתָּה מלמדות אותנו שאפילו אם קורה משהו קשה, ואפילו אם נראה שהעונש כבר התחיל, עדיין אפשר וצריך לתקן. ה' קורא לנו ואומר שֻׁבוּ עָדַי, כלומר חזרו אליי. גם אם בגלל המעשים שלנו אנחנו מרגישים רחוקים מה', הוא מבקש מאיתנו לשוב אליו.
כדי שהתיקון יהיה אמיתי, הוא צריך להיות בְּכָל־לְבַבְכֶם. החרטה חייבת להיות עמוקה בתוך הלב שלנו, ואי אפשר רק להראות כלפי חוץ כאילו אנחנו מבקשים סליחה כשבפנים אנחנו לא באמת מתכוונים לזה. יחד עם הכוונה שבלב, הפסוק מבקש שנעשה גם מעשים גלויים שיראו את הצער שלנו, וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד. פעולות כמו צום ובכי מראות שאנחנו באמת מצטערים על החטאים שלנו ומבקשים רחמים. חוץ מזה, יש למעשים האלה עוד תפקיד חשוב: כשאנשים אחרים רואים אותנו מתאמצים כל כך לתקן ומראים את הצער שלנו, זה מעורר גם אותם לחשוב על המעשים שלהם ולרצות לחזור אל ה' בעצמם.