קרה לכם פעם ששמעתם רעש חזק ופתאומי שהקפיץ אתכם מהמקום וגרם ללב שלכם לדפוק מהר? תארו לעצמכם קול כזה, חזק ומעורר, מהדהד בכל רחבי ירושלים. הנביא קורא לעם: תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן וְהָרִיעוּ בְּהַר קָדְשִׁי. קול השופר החזק בעיר הקודש לא נועד רק להזהיר מפני סכנה, אלא נועד לעורר את הלבבות של כולם לעשות חשבון נפש ולחזור בתשובה.
בגלל קול השופר המחריד הזה, יִרְגְּזוּ כל תושבי הארץ. המילה הזו אומרת שהם ירעדו ויפחדו מאוד. החרדה הזו מגיעה בגלל שמתקרב יוֹם ה', שזהו יום של צרה גדולה, כמו מכת ארבה כבדה.
אבל רגע, יש כאן משהו מעניין. הנביא אומר על יום הצרה כִּי־בָא, כלומר שהוא כבר הגיע, ומיד אחר כך מוסיף כִּי קָרוֹב, כלומר שהוא רק מתקרב. איך זה הגיוני? ההסבר הוא שכאשר ה' גוזר גזירה, היא כל כך בטוחה וודאית, ולכן זה נחשב כאילו היא כבר קרתה באמת.
למרות זאת, מסתתר כאן מסר נפלא ומלא בתקווה. עצם זה שמבקשים מהעם לתקוע בשופר ולהתעורר גם כשהצרה כבר ממש בפתח, מלמד אותנו שלעולם לא מאוחר מדי לשוב אל ה'. גם ברגעים הכי קשים, סליחה כנה מהלב יכולה לעורר רחמים גדולים.