הבטחה אלוהית לפיצוי ולשפע רב מגיעה בעקבות חורבן חקלאי כבד. לאחר שהארץ נחרבה על ידי נחילי ארבה שפעלו כשליחיו של ה', מובטח לעם כי החסר יתמלא ותבוא ברכה גדולה שתחליף את שנות הרעב והסבל.
ההבטחה וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת הַשָּׁנִים משמעותה שה' יפצה את העם על האובדן שחוו, וישלים את כל מה שחסר בשנים הקודמות על ידי שפע וברכה מרובה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. השימוש במילה "שנים" ברבים מלמד כי המכה לא התרחשה בשנה אחת בלבד, אלא נמשכה על פני מספר שנים [רד"ק]. בכל שנה שעברה הגיע מין אחד של ארבה, עד שלבסוף באו כל ארבעת המינים יחד [אבן עזרא].
המילים הָאַרְבֶּה הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם מתארות מינים שונים של ארבה או את שלבי ההתפתחות השונים שלו [ביאור שטיינזלץ]. מינים אלו מתוארים כחֵילִי הַגָּדוֹל, צבאו של ה' שנשלח להעניש את העם. רעיון הפיצוי מוסבר על ידי משל למלך בשר ודם שצר על מדינה, ואם בני המדינה מנצחים אותו, עליו לשלם על הנזקים שגרמו חיילותיו. בדומה לכך, כאשר עם ישראל מנצח את הגזירה באמצעות חזרה בתשובה מאהבה, ה' כביכול מחויב לשלם על ההפסד שגרם צבא הארבה שלו [מלבי"ם].
סדר הופעת מיני הארבה בפסוק שונה מהסדר שבו הופיעו בתחילת הנבואה. בעוד שבתחילה הוזכר הגזם ראשון, כאן הוא מופיע אחרון. הסיבה לכך היא שבתחילת המכה, הגזם בא כדין כעונש על מעשיהם הרעים של העם, ועל כך אין צורך בפיצוי. הפיצוי ניתן רק על מה שאכלו הארבה, הילק והחסיל, וכן על מה שאכל הגזם בשלב מאוחר יותר, משום שבשלבים אלו העם כבר החל לחזור בתשובה [מלבי"ם].
מעבר למשמעות הפשט של שיקום חקלאי, ישנה גישה הרואה בפסוק נבואה עתידית לימות המשיח, שבה ה' יעניק לעם ישראל שנים טובות כפיצוי סמלי על שנות הסבל והגלות [רד"ק].