התקדמותו של כוח עצום ומחריד מלווה בשאון אדיר, המכה בתדהמה את כל שומעיו. הדימויים עוברים מרעש מכני וכבד של מרכבות, לקול פצפוץ של אש מתלקחת, ולבסוף למצעד מאיים של צבא מאורגן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהתיאור מתייחס למכת הארבה. אף על פי שלחרקים אלו אין קול משל עצמם, הרחש המשותף של מיליוני פרטים הנעים יחד יוצר שאגה הנשמעת למרחוק [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, קיימת עמדה המפרשת את המראה כתיאור של צבא בבל, שקולות החיילים וזעקותיהם נועדו להטיל אימה על בני האדם [אברבנאל].
הקול הראשון מדומה לדהרה כבדה, כְּקוֹל מַרְכָּבוֹת (מילה המנוקדת בפתח תחת האות מ"ם [רד"ק, מנחת שי]). הכוח מתקדם כאשר עַל־רָאשֵׁי הֶהָרִים יְרַקֵּדוּן, כלומר הם קופצים ומנתרים [מצודת ציון]. מיקומם הגבוה על פסגות ההרים גורם לכך שקולם מהדהד ונשמע למרחקים עצומים [מצודת דוד, אברבנאל]. פרשנים רבים מבחינים כאן בניגוד מכוון: בעוד שמרכבות רגילות אינן מסוגלות לטפס ולנוע על מקומות גבוהים ותלולים, הכוח הפולש מדלג על ראשי ההרים בקלילות, ובכל זאת מקים רעש אדיר השווה בעוצמתו לשעטת מרכבות [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם].
לאחר מכן משתנה אופי הרעש, והוא נשמע כְּקוֹל לַהַב אֵשׁ אֹכְלָה קָשׁ. המילה קָשׁ מתארת תבן דק [מצודת ציון]. פעולת ההשחתה המהירה מפיקה צליל הדומה לפצפוץ ולפיצוח הרם שנשמע כאשר אש אוחזת בעצים דקים ושורפת אותם במהירות [רש"י, רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. לאחר שההרס עצמו כבר נמשל לאש, כעת מושלם הציור החושי באמצעות תיאור הקול המאפיין את השריפה הזו [מלבי"ם].
בשלב האחרון של היערכותם, הם נראים כְּעַם עָצוּם עֱרוּךְ מִלְחָמָה. המילה עֱרוּךְ (שמבחינה דקדוקית מנוקדת בחטף סגול או בשווא וסגול עקב סמיכותה [רש"י, רד"ק, מנחת שי]) משמעותה מסודר [מצודת ציון], במערכה אחר מערכה [אבן עזרא]. הכוח מכין את עצמו לרדת מן ההרים אל הערים, כשהוא מאורגן היטב ומוכן למאבק מול כל מי שינסה לעמוד בדרכו [מלבי"ם], תוך השמעת תרועת קרב שנועדה להבהיל את הניצבים מולו [רד"ק]. לפי הגישה שפסוק זה מתאר את הבבליים, הדימוי מדגיש את היותם אומה חזקה מטבעה, שאינה שוקטת אלא מלומדת ומאומנת במלחמה מנעוריה [אברבנאל].