יואל, פרק ב׳, פסוק ח׳

יצא לכם פעם לראות שיירה ארוכה של נמלים צועדות בסדר מופתי? עכשיו נסו לדמיין מחנה עצום של חגבים שמתנהג ממש כמו צבא של לוחמים מאומנים! הנביא קורא לחגבים האלה אִישׁ וגם גֶּבֶר, כדי להראות לנו שהם חזקים וגיבורים כמו לוחמים אנושיים שלא סוטים מהדרך שלהם. כשהם מתקדמים, וְאִישׁ אָחִיו לֹא יִדְחָקוּן, כלומר הם לא דוחפים אחד את השני או עפים בבלגן. להפך, בִּמְסִלָּתוֹ יֵלֵכוּן, כל חגב צועד בדיוק במסלול המיוחד שלו ושומר על מרחק נכון מהחברים שלו, ממש כמו חיילים ממושמעים. כשהם מגיעים לעיר, שום דבר לא עוצר אותם. כתוב וּבְעַד הַשֶּׁלַח יִפֹּלוּ. המילה הַשֶּׁלַח מתארת חרב או כלי נשק, והמילה יִפֹּלוּ מתארת נחיתה. כלומר, החגבים קופצים ונוחתים היישר על החרבות של השומרים שמנסים להגן על העיר. אבל אז קורה דבר מדהים, לֹא יִבְצָעוּ, הם פשוט לא נפצעים ולא נחתכים. בגלל שהמשקל של החגבים כל כך קל, החרבות לא מצליחות להזיק להם. כך אנחנו מבינים ששום כלי נשק רגיל לא יכול לעצור את הצבא המיוחד הזה של ה'.