תארו לעצמכם שקורה משהו כל כך חשוב ודחוף, שכולם בלי יוצא מן הכלל חייבים לעזוב הכל ולהגיע מיד לאסיפה מיוחדת. בזמן של צרה גדולה, הנביא קורא לכל העם להתאסף, לצום ולחזור בתשובה, ואף אחד לא נשאר בבית.
הנביא אומר לעם אִסְפוּ ולזקנים הוא אומר קִבְצוּ. למה יש הבדל במילים? המילה לקבץ מתאימה לאנשים שמפוזרים בהרבה מקומות שונים, כמו הזקנים שנמצאים בכל מיני אזורים בעיר וצריך לקרוא להם מכל עבר. לעומת זאת, העם כבר נמצא קרוב, ורק צריך לאסוף אותו פנימה אל תוך בית ה'. המצב כל כך קשה, עד שהעם מתאסף בעצמו וקורא לזקנים שיבואו להתפלל עליו.
לאסיפה הזאת מגיעים ממש כולם, אפילו עוֹלָלִים, שהם ילדים קטנים ופעוטות. בדרך כלל לא מערבים ילדים כל כך קטנים בצער הציבור, אבל כאן גם הם לוקחים חלק. הבכי של הקטנים עוזר לפתוח את הלב של המבוגרים, גורם להם להתפלל חזק יותר, ומעורר את הרחמים של ה' שישמע את התפילה של כולם.
ומה עם אנשים שנמצאים בשיא השמחה שלהם? גם הם עוצרים הכל. חתן יוצא מהחדר שלו, וכלה יוצאת מתוך חֻפָּתָהּ, שזהו החדר המיוחד והמכוסה של בני הזוג. במקום לחגוג, החתן והכלה מצטרפים לעם לתפילה ולבכי. כולם רואים אותם מוותרים על השמחה הפרטית שלהם כדי להשתתף בצער של כולם, וזה מראה כל כך מרגש שנועד לעורר את העם כולו לחזור בתשובה שלמה.