יונה, פרק א׳, פסוק י׳

ההבנה כי הסערה אינה אסון טבע אלא תגובה אלוהית למעשיו של יונה, מעוררת במלחים חרדה תיאולוגית עמוקה. משום כך וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, שכן הם מכירים כעת בגדולת האל ומבינים כי הפגיעה בו כה חמורה עד שלא ניתן לכפר עליה בממון. מתוך זעזוע הם מטיחים ביונה תוכחה רטורית וזועקים מַה זֹּאת עָשִׂיתָ, כשהם תוהים כיצד אדם המצהיר על עצמו כירא ה' מעז למרוד ולברוח ממושל כה אדיר. חרדתם נובעת מכך שכִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי ה' הוּא בֹרֵחַ כִּי הִגִּיד לָהֶם, בין אם משום שגילה להם קודם לכן שהוא נביא המסרב לשליחותו וכעת הם מתייחסים לכך ברצינות, ובין אם משום שהסיקו זאת בעצמם מתוך דבריו באופן כה ברור עד שנחשב הדבר כאילו נאמר להם במפורש.