יונה לוקח אחריות מלאה על המשבר ומציע פתרון דרמטי כדי להציל את המלחים. בקור רוח הוא מודה באשמתו ומורה לצוות להשליך אותו מן האונייה, כדי שלפחות הם יינצלו מן הסכנה שמסביבם [ביאור שטיינזלץ].
בדבריו משתמש יונה בפעלים ברורים: שָׂאוּנִי משמעו קחו אותי, ווַהֲטִילֻנִי עניינו השלכה וזריקה אל המים [מצודת ציון]. הוא מנמק את בקשתו במילה בְשֶׁלִּּי, כלומר בעבורי ובגלל החטא שלי באה עליכם הצרה הזו [מצודת ציון, רד"ק].
הפרשנים מציגים זוויות משלימות בנוגע למניעיו של יונה ולמשמעות בקשתו למות בים. גישה אחת מסבירה כי יונה מבין שהסערה אינה נועדה להחזיר אותו למסלולו לנינוה או לארצו, שכן הוא עומד בסירובו ללכת לשם. לכן, הוא מסיק שהסערה היא עונש אישי על כך שהמרה את פי ה' בעבר. יונה מבקש להרגיע את המלחים ולהבהיר להם שהסערה אינה עונש עבורם על כך שהסכימו להשיטו לתרשיש, אלא מכוונת אליו בלבד. הוא יודע שברגע שיטבע בים, הים ישתוק מעליהם [מלבי"ם].
מזווית אחרת, מוסבר כי יונה מתאווה ומבקש למות במכוון, וזאת כדי למנוע את חזרתה בתשובה של העיר נינוה. לצד המניע האידיאולוגי, ישנו גם מניע מעשי המזרז את ההצעה: יונה לא היה מציע מעצמו פתרון קיצוני שכזה של השלכתו לים, לולא שמע קודם לכן מפי המלחים עצמם שהם מתכוונים לעשות זאת [אבן עזרא].