יונה, פרק א׳, פסוק ו׳

Jonah 1:6Sefaria

וַיִּקְרַ֤ב אֵלָיו֙ רַ֣ב הַחֹבֵ֔ל וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ מַה־לְּךָ֣ נִרְדָּ֑ם ק֚וּם קְרָ֣א אֶל־אֱלֹהֶ֔יךָ אוּלַ֞י יִתְעַשֵּׁ֧ת הָאֱלֹהִ֛ים לָ֖נוּ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד׃

בעיצומה של סערה מאיימת, כאשר אבדה כל תקווה להצלה בדרך הטבע, מתרחש מפגש דרמטי בין מנהיג הספינה לבין יונה. מתוך ייאוש מהאמצעים הפיזיים, הפנייה כעת היא לערוץ הרוחני, מתוך הבנה שכל נוסע חייב להשתתף במאמץ התפילה כדי להסיר את רוע הגזירה.

התואר רַב הַחֹבֵל מתייחס לשר, לראש ולמנהיג של צוות הספינה. רוב הפרשנים מסבירים כי מקור המילה "חובלים" הוא במלאכתם של המלחים, המושכים ומתירים את חבלי התורן והמפרשים במומחיות כדי לכוון את הספינה מול הרוח. גישה שונה מעט קושרת את המילה לשורש "תחבולות", המצביע על חכמת הניווט והנהגת האונייה [אבן עזרא בשם ר' משה].

כאשר רב החובל מוצא את יונה בשינה עמוקה, הוא פונה אליו בתמיהה זועמת: מַה לְּךָ נִרְדָּם. קריאה זו מבטאת פליאה על כך שיונה אינו מרגיש בסכנה הקיומית ומרשה לעצמו לישון בעת צרה שכזו [רש"י, מצודת דוד]. על פי תפיסתו של רב החובל, הסערה החריגה והמשונה הזו מעידה על גזירה אלוהית שכוונה ספציפית כלפי אחד מיושבי האונייה. לכן, כל עוד אדם אחד נמנע מלקרוא לאלוהיו, הגזירה נותרת בעינה ומסכנת את כולם [מלבי"ם]. בנוסף, מאחר שהמלחים אינם יודעים איזה אל הוא זה שיושיע אותם, חובתו של כל נוסע לקחת חלק במאמץ ולקרוא לאלוהיו שלו [ביאור שטיינזלץ].

הסבר פסיכולוגי ורוחני עמוק לתגובת רב החובל מציג הבחנה בין אומות העולם לעם ישראל. על פי חוקי הטבע והנפש, אדם הנמצא בסכנה שעדיין יש ממנה סיכוי להינצל, יפעל בבהלה ויחפש עזרה. לעומת זאת, כאשר אובדת כל תקווה, הייאוש המוחלט מוביל לתרדמה. תגובה זו אופיינית לגויים הנתונים תחת שלטון המזל והגורל, שכן כאשר המזל מחייב אסון, אין דרך להימלט. אולם, רב החובל מבין שיונה שייך לעם ישראל, אומה שאינה כפופה למזל העיוור ויכולה לשנות גזירות באמצעות תשובה ותפילה. לכן הוא דורש מיונה להתעורר, שכן עבורו הייאוש אינו מוצדק ותמיד קיימת תקווה [חומת אנך].

מתוך תפיסה זו, רב החובל דורש מיונה קְוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ, כלומר, עמוד והתפלל לפניו [מצודת דוד], מתוך תקווה שאוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה יִתְעַשֵּׁת היא מחשבה. התקווה היא שבעקבות התפילה, ה' יחשוב עליהם לטובה, ישנה את דעתו ואת הגזירה שנגזרה, ויחליט להצילם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. פירוש נוסף מציע שהמילה מבטאת ריצוי, פיוס ורחמים [רד"ק]. מטרת בקשת הרחמים הזו היא שוְלֹא נֹאבֵד, כלומר כדי שלא נמות ונאבד בסערה [מצודת ציון].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ה׳
פסוק ז׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.