יצא לכם פעם לראות משהו כל כך חזק ועוצמתי שגרם לכם לשנות לגמרי את מה שחשבתם? זה בדיוק מה שקרה למלחים באונייה של יונה. עד לאותו רגע, המלחים האמינו באלילים וחשבו שה' נמצא רחוק בשמיים ולא מתערב במה שקורה. אבל כשהם ראו איך הסערה פוסקת מיד כשהם זורקים את יונה למים, הם הבינו שה' שולט בעולם ומשגיח באופן אישי על כל אדם. לכן, וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת ה', הם התמלאו ביראת כבוד עצומה כלפי ה' וכוחו הגדול. מתוך ההרגשה הזו הם רצו לעבוד את ה', וכך וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח, כלומר הם קיבלו על עצמם והבטיחו להקריב קורבן לה' ברגע שירדו מהספינה ויגיעו בשלום ליבשה. בנוסף לכך הם גם וַיִּדְּרוּ נְדָרִים, הם הבטיחו הבטחות טובות לעתיד, כמו למשל לתת צדקה לאנשים עניים.
יונה, פרק א׳, פסוק ט״ז
וַיִּֽירְא֧וּ הָאֲנָשִׁ֛ים יִרְאָ֥ה גְדוֹלָ֖ה אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיִּֽזְבְּחוּ־זֶ֙בַח֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַֽיִּדְּר֖וּ נְדָרִֽים׃
נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.