יונה, פרק א׳, פסוק ט״ו

קרה לכם פעם שהייתם צריכים לקבל החלטה ממש קשה, ורציתם להיות בטוחים לגמרי שאתם עושים את הדבר הנכון לפני שפעלתם? זה בדיוק מה שהרגישו המלחים באונייה של יונה. הם לא זרקו אותו למים סתם כך או מתוך פזיזות. המילים וַיִּשְׂאוּ וכן וַיְטִלֻהוּ מלמדות אותנו שהם עשו מעין בדיקה זהירה. בהתחלה הם רק הרימו את יונה והורידו חלק מהגוף שלו אל המים, למשל עד הברכיים או עד הצוואר. בכל פעם שעשו זאת, הים נרגע. אבל כשהם העלו אותו בחזרה לאונייה, הסערה חזרה להשתולל בכוח. רק אחרי שחזרו על הפעולה הזו וראו שזה באמת מה שמרגיע את הגלים, ואחרי שזכרו את הגורלות שהפילו ושיונה בעצמו הודה שהוא הסיבה לסערה, הם הורידו אותו לגמרי אל תוך הים. באותו רגע המים נרגעו. המילה וַיַּעֲמֹד פירושה שהים שתק, נח והפסיק להרעיש. התנ"ך משתמש במילה מִזַּעְפּוֹ כדי לתאר את הים כאילו הוא היה אדם שכועס וזועם מאוד, ופתאום נרגע. ברגע שיונה היה במים, הסערה פסקה לחלוטין, והמלחים יכלו להמשיך להפליג בשלום ובבטחה.