יונה, פרק א׳, פסוק י״ד

תארו לעצמכם שאתם נמצאים במצב שבו כל החלטה שתיקחו נראית קשה, ואתם מרגישים שאין לכם שום ברירה אחרת. זה בדיוק מה שקורה למלחים באונייה. אחרי שהם ניסו בכל הכוח להגיע אל היבשה ולא הצליחו, הם מבינים שאין להם אפשרות אחרת אלא להקשיב ליונה ולהשליך אותו אל הים כדי שהאונייה לא תטבע. המלחים, שבינתיים כבר התחילו להאמין בה׳, פונים אליו יחד בתפילה. הם פותחים במילה אָנָּה, שמשמעותה היא בקשה ותחינה, ממש כמו המילה "אנא". בתפילה שלהם הם מתחננים ואומרים אַל־נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל־תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא. המילה נָקִיא מתארת אדם שהוא נקי מפשע, והמלחים בעצם מבקשים מה׳ שלא יעניש אותם ולא יחשיב להם את המעשה כאילו פגעו באדם חף מפשע. כדי להסביר את הפעולה שהם עומדים לעשות, הם אומרים כִּי־אַתָּה ה' כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ. המלחים מבינים שהסערה הגיעה רק בגלל יונה, ושהכל נמצא בידיים של ה׳. הם טוענים שאם ה׳ לא היה רוצה שזה מה שיקרה, הוא לא היה מקים סערה כזו שדוחקת אותם למצב שבו אין להם ברירה. לכן, הם מסיקים שזו הגזירה של ה׳ ומבקשים שהוא יבין שהם פועלים מחוסר ברירה, מבלי שייחשבו לאשמים.