תארו לעצמכם שאתם נמצאים על ספינה שמתנדנדת בחוזקה בלב סערה אדירה, וכל המלחים מסביב שואלים אתכם בלחץ מאיפה באתם ובגלל מי כל האסון הזה קורה. במצב המפחיד הזה, יונה עונה למלחים תשובה קצרה ואמיצה.
קודם כל הוא אומר להם עִבְרִי אָנֹכִי. כלומר, הוא מספר להם שהוא שייך לבני ישראל. הוא משתמש במילה הזו כי זה היה השם המוכר לאנשים מעמים אחרים. יונה ממשיך ואומר וְאֶת־ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא. הוא מסביר להם שהסערה היא לא סתם חוסר מזל, אלא שהיא הגיעה ישירות מאת ה'. יונה מודה שהוא פוחד מהעונש שקיבל על כך שניסה לברוח, ומספר להם שהתפקיד שלו הוא להיות נביא של ה'.
בסוף דבריו, יונה מכריז שה' הוא זה אֲשֶׁר־עָשָׂה אֶת־הַיָּם וְאֶת־הַיַּבָּשָׁה. במשפט הזה יונה מעביר שני מסרים חשובים. למלחים הוא מבהיר שה' ברא את הים, ולכן רק הוא יכול להשקיט את הסערה ולהציל אותם. ולעצמו, יונה בעצם מודה בטעות שלו. הוא מבין סוף סוף שכמו שה' שולט ביבשה, כך הוא שולט גם בלב הים, ופשוט אי אפשר לברוח ממנו לשום מקום.