תארו לעצמכם מצב שבו סערה ענקית משתוללת, אבל רק מעל הראש שלכם, בזמן שכל האנשים מסביב נמצאים במזג אוויר רגוע ושקט. זה בדיוק מה שקרה למלחים באונייה. אחרי שהם התפללו וזרקו חפצים לים ושום דבר לא עזר, הם פתאום שמו לב למשהו מדהים: אוניות אחרות עברו לידם בשלום בים שקט, ורק האונייה שלהם עמדה להישבר בסערה. התופעה המשונה הזו גרמה להם להבין שזו לא סערה רגילה, אלא הכוונה מאת ה'. הם הבינו שהסערה רודפת אחריהם בגלל חטא של אדם מסוים שנמצא איתם.
לכן, המלחים זירזו אחד את השני במילה לְכוּ, והחליטו לברר בְּשֶׁלְּמִי, כלומר בגלל מי ובגלל המעשים של מי באה עליהם הסכנה הזו. כדי לגלות מי האשם, הם החליטו להטיל גורל. הם אמרו וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת בלשון רבים, כי הם לא פעלו מתוך פחד ופזיזות. הם היו חכמים והטילו הרבה גורלות שונים בזה אחר זה, כדי להיות בטוחים שזו לא סתם טעות או מקרה. הם ידעו שאם התוצאה תחזור על עצמה שוב ושוב, זו תהיה הוכחה ברורה מאת ה'. בסופו של דבר כתוב וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל־יוֹנָה בלשון יחיד, כדי ללמד אותנו שכל גורל וגורל שהם הטילו, ללא יוצא מן הכלל, נפל אך ורק על יונה.