תארו לעצמכם צבא גדול שמנצח בקרב חשוב. בסוף הניצחון, כולם מריעים למפקד העליון, למרות שהחיילים הם אלו שיצאו לשטח ולחמו בפועל. משהו דומה מאוד קורה בסיפור שלנו. בני ישראל מגיעים לנקודת שיא חשובה ומתמודדים מול האויבים המפחידים ביותר.
מסופר כי בָּעֵת הַהִיא, כלומר באותו זמן של מסעות הכיבוש, יהושע ניצח את הָעֲנָקִים, שהיו אנשים גבוהים וחזקים במיוחד, והֶחֱרִימָם, כלומר הכניע וניצח אותם לגמרי. הניצחון הגדול הזה התרחש באזורים שנקראים הַר יְהוּדָה וגם הַר יִשְׂרָאֵל. המקומות האלה לא נקראו כך באותו הזמן, אלא קיבלו את השמות האלה רק מאוחר יותר, כשבני ישראל חילקו את הארץ לנחלות השבטים.
אבל רגע, יש כאן משהו מעניין. במקומות אחרים בתנ"ך מסופר שמי שנלחם באמת באזורים האלה והביס את הענקים היו גיבורים אחרים, כמו כלב בן יפונה ועתניאל בן קנז. אז למה הכתוב אומר שיהושע עשה זאת? התשובה היא שיהושע היה המנהיג של העם ושר הצבא של ה'. בדיוק כמו שמפקד מקבל את הכבוד על הניצחון של החיילים שלו, כך גם כאן, הניצחון הכללי נרשם על שמו של יהושע כי הוא זה שהוביל והדריך את העם במלחמה.