יצא לכם פעם לעבוד ממש קשה על משימה גדולה, ולפתע, באמצע הדרך, פשוט התעייפתם ורציתם לנוח? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל אחרי שנים ארוכות של קרבות.
המילים וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ מספרות לנו על שבע שנים שלמות שבהן יהושע והעם נלחמו כדי להיכנס לארץ. לאחר מכן, הגיעו עוד שבע שנים שמתוארות במילים וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה, שבהן יהושע חילק את הארץ. החלוקה הזו נעשתה כְּמַחְלְקֹתָם, כלומר לפי סדר מסודר מאוד, וגם לְשִׁבְטֵיהֶם, כך שכל שבט יקבל שטח נפרד ומוגדר משלו.
בסוף התקופה הזו, וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה. הארץ סוף סוף נחה ממלחמות. למה היה שקט? מצד אחד, העמים שחיו בארץ פחדו מאוד מישראל והפסיקו לתקוף. מצד שני, גם בני ישראל עצמם עצרו. הם התיישבו בערים שכבר היו שלהם, איבדו את החשק להמשיך להילחם ופשוט התעצלו להשלים את המשימה. בגלל שהעם רצה לנוח, יהושע החליט לעצור את הקרבות ולהתחיל לחלק את השטחים שכבר היו בידיהם.
שבטים גדולים כמו יהודה ויוסף קיבלו ראשונים את השטח שלהם. כששבעת השבטים הנותרים ראו אותם מסודרים, הם הרגישו שאננות, כאילו הכל כבר מוכן, ולא מיהרו לקחת את החלק שלהם. המצב הזה נמשך ארבע עשרה שנים, עד שיהושע נאלץ לזרז אותם להמשיך למפות את הארץ ולהטיל גורלות. בגלל העצלות הזו והעצירה הפתאומית, בני ישראל פספסו את ההזדמנות להשלים את הניצחון שלהם על עמי הארץ באותה מהירות וזריזות שבה התחילו את דרכם.