חלוקת הנחלות ממשיכה ומתמקדת כעת בבתי האב של שבט מנשה שטרם קיבלו את חלקם. המילה וַיְהִי מציינת שלאחר חלוקות קודמות, יצא הגורל לבני מנשה הַנּוֹתָרִים, שהיוו שישה בתי אבות [מלבי"ם]. הכתוב מונה את שמותיהם ומציין כי הם נחלו לְמִשְׁפְּחֹתָם, שכן כל אחד מן הבנים המוזכרים בפסוק היה ראש משפחה בפני עצמו [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי הכתוב מדגיש בסוף הפסוק שאלו הם הַזְּכָרִים כדי להבחין בינם לבין נשים משבט מנשה שזכו גם הן לנחלה. מכיוון שבהמשך הדברים מתואר כיצד גם בנות צלפחד ירשו נחלה, הפסוק הנוכחי מדייק ומבהיר שרשימה זו כוללת אך ורק את הגברים יורשי הנחלות שבמשפחות מנשה [מצודת דוד, מלבי"ם].