חלוקת הנחלות בין שבטי אפרים ומנשה מציגה גבול מורכב, שבו נוצרות מובלעות של שבט אחד בתוך שטחו של שבט אחר.
התוואי המשותף מתחיל כאשר וְיָרַד הַגְּבוּל, כלומר קו הגבול יורד מאזור העיר תפוח אל עבר נַחַל קָנָה [מצודת דוד, מלבי"ם]. באזור זה, נֶגְבָּה לַנַּחַל (מדרום לנחל), ניצבות עָרִים הָאֵלֶּה. הפרשנים מסכימים כי ערים אלו, המשתרעות מתפוח ועד הנחל, היו שייכות לשבט אפרים למרות שהיו ממוקמות בְּתוֹךְ עָרֵי מְנַשֶּׁה. ערים אלו היו למעשה מנותקות ומובדלות מנחלתו המרכזית של אפרים והיוו מובלעות בשטח מנשה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
לעומת השטח הדרומי המעורב, וּגְבוּל מְנַשֶּׁה מִצְּפוֹן לַנַּחַל מלמד כי השטח שמצפון לנחל קנה היה שייך באופן בלעדי לשבט מנשה [מלבי"ם]. משם המשיך התוואי עד שוַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה, כלומר סופו של גבול מנשה כלה ומסתיים בים [מצודת דוד].