השבט הגדול והחזק נדרש להרחיב את נחלתו בכוחות עצמו, במקום לקבל שטחים מוכנים מראש. האסטרטגיה המוצעת משלבת השתלטות על אזורים הרריים ומיוערים, וניצול היתרון הטופוגרפי כדי להכניע את הכוחות הכנעניים החזקים היושבים בעמקים.
תחילה מובטח להם הַר יִהְיֶה לָּךְ, הר אשר מכוסה ביערות. הפרשנים מסבירים כי כִּי יַעַר הוּא מצביע על כך שהאזור דליל באוכלוסייה, ולכן ההשתלטות הראשונית עליו תהיה קלה וללא טורח רב [מצודת דוד]. לצד זאת, ישנה מסורת ולפיה ההנחיה לעלות ליער נועדה לאפשר לעם להחביא את עצמו בין העצים, ובכך להישמר מפני עין הרע [רש"י].
הפעולה הנדרשת מהם היא וּבֵרֵאתוֹ, כלומר כריתת האילנות, פינוי היער ובניית ערי מושב. הפרשנים מסכימים כי משימה מורכבת זו מתאימה להם במיוחד, שכן רק עם רב וגדול מסוגל לבצע עבודת בירוא יערות בהיקף כזה [רש"י, רלב"ג, מלבי"ם].
לאחר ההתבססות בהר, יזכו גם להרחבת הגבולות אל מעבר לו – וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו. מילים אלו מתייחסות לשטחים ולעמקים היוצאים ונמשכים מגבולות ההר והלאה. לפי גישה אחת, יהושע מעניק להם בכך אישור להתרחב אל תוך העמקים השייכים לנחלות השבטים השכנים, אשר ויששכר [מלבי"ם].
בשלב הבא הם נדרשים לצאת למערכה, כִּי תוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי, למרות היותו אויב אימתני – כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק הוּא. הניצחון על הכנענים יתאפשר בזכות היתרון האסטרטגי של ישיבה במקום גבוה בהר, המעניקה עליונות בקרב מול הכנענים היושבים תחתיהם בעמק [מצודת דוד].
הפרשנים מדגישים כי המשימה הוטלה דווקא עליהם משום ששאר השבטים אינם מסוגלים להתמודד מול צבא חזק המצויד במרכבות ברזל [רש"י, רלב"ג]. השבטים השכנים אף ישמחו לוותר על שטחים אלו לטובתם, ביודעם שאין ביכולתם להוריש את האויב בעצמם [מלבי"ם]. המסקנה העולה מן הדברים היא שדווקא בשל היותם עם רב ועוצמתי, בכוחם לגבור על הכנענים ולהתפשט בארץ בכוחות עצמם, וזו הסיבה שאין סיבה להעניק להם נחלה נוספת ללא מאמץ [ביאור שטיינזלץ].