בני יוסף פונים אל יהושע בתלונה על גודל נחלתם, בטענה שהם רבים מדי עבור השטח שהוקצה להם. בתגובה, יהושע מאתגר אותם להשתמש ביתרון הדמוגרפי שלהם לא כתירוץ לקבלת נחלה נוספת, אלא ככלי להרחבת גבולם הקיים מבפנים.
יהושע מבהיר להם כי אינו יכול להעניק להם שטח מחוץ לגבולות שנקבעו להם מראש [מלבי"ם]. תחת זאת, הוא מציע פתרון מעשי וצבאי: מכיוון שהם שבט גדול וחזק, יש בידם את כוח האדם הדרוש כדי לכבוש ולפתח את האזורים המיוערים והקשים של הפריזי והרפאים [רד"ק, מצודת דוד]. יהושע אומר להם: אִם עַם רַב אַתָּה, כלומר, אם אכן יש בכם כוח רב כל כך [רש"י, ביאור שטיינזלץ], הרי שעליכם לקחת יוזמה ולבצע פעולה: עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה וּבֵרֵאתָ משמעותה כריתה ועקירת עצים. ההוראה היא לחטוב את היערות העבותים, לשרש את האילנות, ולהפוך את השטח הפראי לערים מיושבות ולשדות חקלאיים פוריים [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
ההצדקה למהלך זה טמונה במילים כִּי אָץ לְךָ הַר אֶפְרָיִם. הפרשנים מסבירים את המילה אָץ בשני אופנים המשלימים זה את זה. הגישה המרכזית היא שהמילה מבטאת דוחק וצפיפות, כלומר, אזור ההר הנוכחי צר וקטן מדי עבור אוכלוסייתם הגדולה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הקושרים את המילה למהירות וחיפזון, ומסבירים כי המקום כה קטן עד שאדם ממהר ויכול לעבור מקצהו לקצהו במהירות [מצודת ציון], או בראייה פיוטית יותר, שההר עצמו "ממהר" ומצפה להם שיבואו לברא אותו ולהפכו לארץ נושבת [מלבי"ם].
מהלך התיישבותי זה דורש גם מאמץ צבאי. יהושע קורא להם להילחם בפריזי וברפאים ולרשת את ארצם [רלב"ג]. אולם, בני יוסף חוששים ממהלך זה וטוענים כי גם אם יכרתו את היער, השטח לא יספיק להם, והם יראים מלרדת להילחם בעמקים משום שלכנענים יש רכב ברזל אימתני. על כך משיב להם יהושע כי דווקא היותם עם רב מעניק להם את העוצמה להוריש את הכנעני חרף היתרון הטכנולוגי שלו, תוך שהוא דורש משבטי אפרים ומנשה לשתף פעולה ולעזור זה לזה במערכה הכבדה [רד"ק, רלב"ג].
לצד ההסבר המעשי והגיאוגרפי, קיים גם רובד רוחני. על פי מסורת חז"ל, עצתו של יהושע לעלות ליער נועדה גם כדי שיחביאו את עצמם בין העצים מפני עין הרע, בשל ריבויים העצום. על כך השיבו לו בני יוסף כי בהיותם מזרעו של יוסף, הם חסינים ואין עין הרע שולטת בהם [חומת אנך].