חלוקת נחלות השבטים מורכבת מקווי גבול גיאוגרפיים מדויקים המגדירים את יחסי השכנות במרחב. תיאור נחלתו של שבט מנשה משרטט את נקודות ההשקה של השטח עם נחלותיהם של שבט אשר ושבט אפרים.
רוחב הנחלה מצפון לדרום החל באזור מֵאָשֵׁר, כלומר מגבול נחלתו של שבט אשר שהיה ממוקם מצפון לשבט מנשה [מצודת דוד, מלבי"ם]. משם המשיך הגבול אל הַמִּכְמְתָת, שהוא שמו של מקום [רד"ק]. מקום זה מוקם מול הפינה הדרומית מערבית של נחלת אפרים, מול העיר שכם שהייתה שייכת לאפרים [מצודת דוד]. באזור זה הייתה רצועת שטח מערבית שהייתה שייכת לאפרים והגיעה עד המכמתת, וממנה ירד קו הגבול מצפון לדרום [מלבי"ם].
מנקודה זו וְהָלַךְ הַגְּבוּל אֶל הַיָּמִין, כלומר קו הגבול שהלך בתחילה ממערב למזרח בצד הצפוני, פנה כעת באלכסון ימינה, לכיוון דרום, והגיע אֶל יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ [מצודת דוד]. כל השטח שנלכד בתוך קו גבול זה, מן הצפון ועד לעין תפוח שבדרום, היה שייך במלואו לשבט מנשה. התוויית גבול זו יצרה הפרדה ברורה בין גבול נחלת אפרים לבין הערים המובדלות שהיו בתוך שטח מנשה [מלבי"ם].