חלוקת הנחלות משקפת מתח בין סדר הלידה הטבעי לבין ברכות נבואיות, ומסבירה את הפיצול הגיאוגרפי הייחודי של שבט מנשה. הכתוב מציין כִּי הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף כדי לבאר מדוע נחלת מנשה עולה בגורל רק כעת, לאחר נחלת שבט אפרים. אף על פי שמנשה היה הבכור הטבעי וראוי היה לקבל את חלקו ראשון, אפרים קדם לו בעקבות ברכת יעקב שהעדיפה את הצעיר על פני הבכור [מצודת דוד, אברבנאל]. עם זאת, בתוך שבט מנשה פנימה נשמר הסדר הטבעי, ולכן לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה ניתנה הזכות לקחת את חלקו ראשון [מצודת דוד], זכות שמומשה כבר בימי משה רבנו [רש"י].
התואר אֲבִי הַגִּלְעָד מוסבר בשתי דרכים: האחת היא שמכיר נקרא כך על שם בנו ששמו גלעד. הדרך השנייה מפרשת את המילה "אבי" מלשון שר, ראש ושליט. כלומר, מכיר היה מנהיג אזור הגלעד, והכתוב מכנה אותו כך על שם המעמד שעתיד היה לקבל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על הסיבה שבגללה זכה חצי שבט מנשה בנחלה בעבר הירדן המזרחי. בניגוד לשבטי ראובן וגד שביקשו להתנחל שם מתוך אילוץ כלכלי בגלל המקנה הרב שהיה להם, לשבט מנשה לא היה צורך כזה. הסיבה להתנחלותם שם הייתה אך ורק כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה [רד"ק, אברבנאל]. מכיר, שהיה גיבור חיל, בחר מרצונו להתיישב באזור הספר המסוכן של עבר הירדן כדי להפגין את גבורתו בפני העמים השכנים, ובזכות כיבושיו הצבאיים זכה בנחלה זו [מצודת דוד, אברבנאל, חומת אנך]. כוח צבאי זה נבע מזכותו של מנשה כבכורו של יוסף [רד"ק]. יתרה מכך, עצם הפיצול של השבט לשני חצאים שונים נובע ממעמדו כבכור, מעמד שהקנה לו אוכלוסייה גדולה וריבוי לוחמים שדרשו מרחב מחיה נרחב בשני עברי הירדן [מלבי"ם].