תשובתו של יהושע לבני יוסף מכירה בעוצמתם הייחודית וביכולתם לשנות את גבולות נחלתם. הפרשנים מסכימים כי יהושע מבהיר לשבטים אלו ששטחם אינו מוגבל לחלקה הראשונית שקיבלו, ויש ביכולתם להרחיבה.
יהושע מציין שתי מעלות המאפיינות אותם: עַם רַב אַתָּה וכן וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ. ישנה הבחנה בין שני המושגים, כאשר הצירוף הראשון מתייחס לכמות המספרית הגדולה של השבט, בעוד הצירוף השני מתייחס לאיכותם ולחוזקם הפיזי [מלבי"ם]. עוצמה זו נובעת מהתרבותם העקבית והמתמדת [רלב"ג], והיא המעניקה להם את הכוח הצבאי להילחם ולהרחיב את גבולותיהם בפועל [מצודת דוד].
לאור יתרונות אלו, קובע יהושע כי לֹא יִהְיֶה לְךָ גּוֹרָל אֶחָד. כלומר, נחלתם לא תישאר חלקה אחת קטנה, מוגבלת ומצומצמת [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. משמעות הדבר היא שביכולתם להוסיף על גורלם, ואכן יהושע הבין כי הכרחי להוסיף על גבול ארצם שטחים נוספים, דוגמת ערים מתוך נחלותיהם של שבטי אשר ויששכר [מלבי"ם].