חלוקת הארץ לשבטים הציפה פערים מורכבים בין גודל הנחלה שנקבעה מראש לבין קצב הגידול הטבעי של העם, כפי שבא לידי ביטוי בטענתם של בני יוסף כלפי יהושע.
הפרשנים נחלקו בשאלה מי בדיוק עמד מאחורי התלונה המיוחסת לצירוף בְּנֵי יוֹסֵף. בעוד שיש הסבורים כי מדובר בשבטי אפרים ומנשה גם יחד [מצודת דוד], הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהתלונה הגיעה בעיקרה משבט מנשה. הסיבה לכך היא היסטורית ודמוגרפית: בעוד שמספרם של בני אפרים פחת במהלך השהות במדבר, בני מנשה התרבו מאוד מאז יציאת מצרים [רש"י, רד"ק]. גישת ביניים מציעה ששני השבטים הגיעו יחד אל יהושע מתוך סולידריות של אחים, אך הדובר בפועל היה חצי שבט מנשה, כפי שמעיד השימוש בלשון היחיד בפסוק "נתת לי" ו"ואני" [אברבנאל].
ליבת התרעומת מתמקדת בביטוי גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד. בני יוסף קבלו על כך שקיבלו נחלה מועטת ומוגבלת, כאילו היו שבט קטן [מצודת דוד, רלב"ג]. נחלתם של אפרים ומנשה נפלה בגורל משותף כחטיבת קרקע אחת רציפה, שקו הגבול בתוכה לא היה מוגדר [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לפי שיטת חלוקת הארץ, שטחי הנחלות חולקו לשנים עשר חלקים שווים בהתבסס על מספר יוצאי מצרים. מאחר שאבותיהם של בני מנשה היו מעטים בצאתם ממצרים, הם קיבלו כעת שטח מצומצם, למרות שבינתיים הפכו לעם רב [רד"ק]. מעבר לכך, נטען כי הגורל קבע רק את מיקום הנחלה, אך בסמכותו של יהושע היה להגדיל את שטח האדמה בפועל בהתאם למספר הנפשות, ולכן ציפו בני יוסף לכפל שטחים [מלבי"ם].
השימוש במילה וְחֶבֶל מתפרש בשני אופנים עיקריים, שכן מילה זו אינה מופיעה בתיאור שאר נחלות השבטים. יש המפרשים מילה זו מלשון חבל מידה, כלומר התלונה היא על מידת השטח הקטנה שהוקצתה להם. מנגד, יש שדורשים את המילה מלשון כאב וצער, כדי לבטא את המצוקה הגדולה שחשו עקב הצפיפות בנחלתם [אברבנאל].
כדי לבסס את דרישתם, בני יוסף מציינים את הברכה האלוהית שזכו לה: עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה'. המילים עַד כֹּה מתפרשות בפשטות כהצבעה על המציאות הגלויה, כלומר התרבינו עד מאוד כפי שאתה יכול לראות בעיניך [מצודת דוד, מצודת ציון, רש"י]. אחרים רואים בכך רמז לריבוי עצום ונס שאינו כדרך הטבע [אברבנאל], המהווה התגשמות של ההבטחה הקדומה לאברהם "כה יהיה זרעך", ושל ברכת יעקב לבני יוסף [רש"י, רלב"ג].
למרות טענתם הצודקת של בני יוסף, יהושע לא יכול היה לשנות את החלוקה שנקבעה על פי ה' באורים ותומים ובגורל. עם זאת, הוא הציע להם פתרון מעשי בתוך גבולות נחלתם: לנצל את כוחם העצום כעם רב כדי לכרות את היערות העבותים שבהר, ובכך להכשיר שטחי התיישבות חדשים, וכן להשתמש בהר כנקודת יתרון אסטרטגית כדי להילחם בכנענים שבעמק ולהורישם [רד"ק, רלב"ג, אברבנאל].