חלוקת הנחלות בין שבטי מנשה ואפרים יצרה קו גבול מורכב וייחודי. מכיוון ששני השבטים הללו הם למעשה צאצאיו של שבט יוסף, נחלותיהם היו מעורבבות מעט זו בזו [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה גאוגרפית רחבה, בעוד שהחלק הצפוני של האזור היה שייך כולו למנשה, החלק הדרומי התחלק בין מנשה בצפון לאפרים בדרום [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים לגבי ההבחנה הברורה שעושה הכתוב בין האזור כולו לבין העיר עצמה. המונח אֶרֶץ תַּפּוּחַ מתייחס למרחב הגיאוגרפי שסביב העיר, הכולל את השדות, הכפרים והחצרות הסמוכים, וכן את המחוז הצפוני. כל המרחב הזה נפל בנחלתו של שבט מנשה. לעומת זאת, וְתַפּוּחַ, שהיא העיר תפוח עצמה, מוקמה אֶל־גְּבוּל מְנַשֶּׁה, כלומר בצד הדרומי, ממש על קצה גבולו של שבט מנשה [רש"י, מלבי"ם]. אף על פי שהעיר עמדה על גבול מנשה, היא עצמה ניתנה לִבְנֵי אֶפְרָיִם.