יהושע, פרק י״ז, פסוק ט״ו

בתגובה לתלונת בני יוסף על נחלתם הקטנה, מבהיר יהושע כי אינו יכול להעניק להם שטח נוסף, ומאתגר אותם לנצל את כוחם: אִם עַם רַב אַתָּה, כלומר אם אכן יש בכם כוח אדם כה רב, עליכם לקחת יוזמה ולפתח את נחלתכם מבפנים. הוא מורה להם עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם, כלומר לעלות לאזורים המיוערים, לחטוב ולעקור את העצים, ולהפוך את השטח הפראי לארץ נושבת של שדות וערים. מהלך התיישבותי זה כרוך גם במאמץ צבאי לכיבוש השטח המצוי בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים. ההצדקה לפעולה זו היא כִּי אָץ לְךָ הַר אֶפְרָיִם, שכן אזור ההר הנוכחי צר, דחוק וקטן מדי עבור אוכלוסייתם, עד שניתן לעבור אותו במהירות מקצה לקצה.