חלוקת ערי הלויים מתקרבת לסיומה, וכעת מפורטות הערים שניתנו מנחלת שבט זבולון למשפחות בני מְרָרִי [ביאור שטיינזלץ].
בני משפחות אלו מכונים בפסוק הַנּוֹתָרִים, תואר המוסבר משתי נקודות מבט שונות. מבחינה מעמדית, בני מררי נחשבו טפלים ומשניים ביחס לשאר שבט לוי, בדומה לקליפה החיצונית הסוככת על הפרי הפנימי. מבחינה מעשית, הם היו הקבוצה האחרונה שנותרה בתהליך חלוקת הנחלות; לאחר שהגורל נפל תחילה על בני קהת וגרשון, בני מררי נותרו אחרונים וממילא לא היה צורך לערוך עבורם גורל נוסף [מלבי"ם].
בנוגע לרישום העיר אֶת קַרְתָּה, ישנו דיון סביב כתיבת המילה. אף על פי שבחלק מהדפוסים הישנים נדפס "ואת קרתה" בתוספת האות וי"ו, בשאר הספרים המילה נכתבת ללא וי"ו החיבור. נוסח זה נשען על קביעת המסורה, המונה את המילה בצורה זו כאחת מעשרים ושמונה הפעמים שבהן היא מופיעה בפרשייה זו [מנחת שי].