לאחר החלוקה הכללית של משפחות הלויים לשבטים השונים וציון מניין הערים שקיבלו, עובר הכתוב להציג רשימה מפורטת של הערים שהעניקו שבטי יהודה ושמעון.
הפרשנים מסכימים כי המילים אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְהֶן בְּשֵׁם באות להקדים את הפירוט שמופיע בפסוקים הבאים. מכיוון שעד כה הוזכר רק מספרן הכולל של הערים שניתנו ללויים, הכתוב מציין כעת שמיד יפורשו שמותיהן המדויקים, כפי שהיו מוכרות באותה העת [רד"ק].
מבחינה לשונית, הפועל יִקְרָא מנוסח בלשון נסתר, והכוונה היא "אשר יקרא הקורא" או שהכתוב עצמו יפרט את שמותיהן בהמשך. זהו מבנה תחבירי שבו הפועל מופיע ללא נושא ספציפי ומוגדר, תופעה המוכרת מפסוקים נוספים במקרא [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].