מערכת הנחלות בארץ ישראל משלבת בתוכה את חובת ההפרשה של ערים ייעודיות לשבט לוי מתוך שטחי השבטים האחרים. לאחר שהוקצו הערים לכוהנים, עוברת החלוקה לשאר משפחות השבט.
הפרשנים מסכימים כי המילים וְלִבְנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים מתייחסות לאותם צאצאים של משפחת קהת שאינם בני אהרן הכהן, שכן בני אהרן כבר קיבלו את עריהם מנחלת שבט יהודה ושמעון. קבוצה נותרת זו מורכבת מבני משה, יצהר, חברון ועוזיאל [רש"י, מצודת דוד].
ערים אלו הוקצו להם מִמִּשְׁפְּחֹת מַטֵּה אֶפְרַיִם, משבט דן, וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה. הציון המדויק של חצי שבט מנשה מכוון לאותו חלק של השבט שקיבל את נחלתו בתוך גבולות ארץ כנען, ממערב לירדן [ביאור שטיינזלץ]. הקצאת הערים מתוך נחלות השבטים השונים אינה מקרית; היא מיישמת את הציווי המקראי לפיו כל שבט נדרש להפריש מעריו ללויים באופן יחסי לגודל נחלתו, כפי שנאמר בספר במדבר: "מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְּעַט תַּמְעִיטוּ" [רש"י]. מתוך כלל השטחים הללו, עלו להם בַּגּוֹרָל עָרִים עָשֶׂר.