יהושע, פרק ט׳, פסוק א׳

מנהיגי ארץ כנען ששלטו בצידו המערבי של הנהר, הנקרא בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן ביחס לבני ישראל שבאו ממזרח, בָּהָר, באזור העמק הנקרא וּבַשְּׁפֵלָה, ולאורך שפת הים הגדול שהיא חוֹף הים, הבינו את גודל האיום הנשקף להם. השמועות על כיבוש העי בעזרת תחבולות צבאיות, או לחלופין על בניית המזבח בהר עיבל שנתפסה כהכרזת ריבונות, הבהירו להם שעמידה בודדת מול ישראל תוביל לתבוסה ודאית. משום כך, החליטו כׇּל הַמְּלָכִים של עמי הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי להתאחד ולכרות ברית צבאית. למעשה, התאגדות זו שירתה תוכנית אלוקית נסתרת, שכן ה' אִפשר את הניצחון הטבעי בעי כדי להטעות את המלכים לחשוב שיוכלו לנצח בזכות יתרונם המספרי. כך קובצו כל המלכים יחד, מה שאפשר ליהושע להכריע אותם בזמן קצר במקום לנהל מלחמות ממושכות נגד כל עיר בנפרד.