נשיאי ישראל מבינים כי בעל כורחם זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם, ועליהם לקיים את הבטחתם לגבעונים. ההכרעה היא וְהַחֲיֵה אוֹתָם, כלומר להשאירם בחיים, כדי להבטיח שוְלֹא־יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף, שהוא כעסו של ה', עַל־הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם. אף על פי שהשבועה הושגה במרמה, הריגתם תיחשב לשבועת שקר ותוביל לחילול שם שמים לעיני אומות העולם. עם זאת, מכיוון שההבטחה נגעה רק להשארתם בחיים ולא פטרה אותם מעבדות, ישראל יכולים לעמוד בה ולמנוע את כעסו של ה', אך בד בבד להטיל עליהם שעבוד.
יהושע, פרק ט׳, פסוק כ׳
זֹ֛את נַעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֖ם וְהַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַל־הַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.