הגבעונים יצרו מצג שווא של מסע ארוך ומייגע כדי להטעות את בני ישראל. לשם כך, הם עטו על עצמם לבוש שחוק והצטיידו במזון שנראה ישן ופגום במיוחד.
הכתוב מפרט את הופעתם החיצונית: ונעלות הן הנעליים שנעלו לרגליהם, ואילו שלמות הן השמלות והכותנות הארוכות שלבשו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. פריטים אלו מתוארים כמטולאות, מצב המעיד על כך שבעקבות התיישנותם הרבה הם שינו את גווניהם והפכו למנומרים ובעלי צבעים שונים [מצודת דוד, מצודת ציון].
מלבד הלבוש, גם צידם, כלומר צידתם ומזונם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], נועד לשקף את אורך המסע. הלחם מתואר כנקודים, מילה שזכתה למספר פירושים מרכזיים. גישה אחת מסבירה כי מדובר בלחם שהתיישן עד כדי כך שהעלה עובש, והתכסה בנקודות ובכתמים בצבעי לבן, אדום, ירוק ושחור [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה מלשון פירורים, שכן הלחם היה כה יבש עד שהחל להתפורר לחתיכות דקות [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. גישה שלישית קושרת את המילה ללשון מוקד ושריפה, ומבארת כי מדובר בלחם קשה, פריך וצלוי, בדומה למאפים יבשים שנהגו לאכול במשתאות [רש"י, רד"ק].