עם התבססות בני ישראל בארץ לאחר הניצחונות הראשונים, חל שינוי דרמטי באסטרטגיה של עמי כנען. מנהיגי הארץ מבינים את גודל האיום, משנים את גישתם ומתארגנים מחדש לקראת המערכה הכוללת.
הכתוב ממפה את אזורי השליטה של המלכים השוכנים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, כלומר בצידו המערבי של הנהר, שכן ארץ כנען נקראת כך ביחס לבני ישראל שהגיעו אליה ממזרח [ביאור שטיינזלץ]. מלכים אלו שלטו באזורים גיאוגרפיים מגוונים: בהר, וּבַשְּׁפֵלָה שמשמעותה אזור העמק, וכן לאורך כל חוֹף, כלומר שפת הים הגדול [מצודת ציון].
מה בדיוק שמעו אותם מלכים שגרם להם לשנות את פעולתם? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהם שמעו על כיבוש העיר עי, שנעשה בעזרת צבא רב ותחבולות צבאיות. הם הבינו כי עמידה בודדת מול ישראל, כפי שעשו יריחו והעי, תוביל לתבוסה ודאית, ולכן החליטו לכרות ברית צבאית ולהתאחד כדי לעזור זה לזה במלחמה [מצודת דוד, רלב"ג]. מנגד, יש הסבורים כי השמועה שהגיעה לאוזניהם לא הייתה על המלחמות עצמן, אלא על כך שיהושע בנה מזבח בהר עיבל וכתב עליו את דברי התורה. פעולות אלו נתפסו בעיניהם כהכרזת ריבונות מובהקת של מלך הכובש ארץ, מה שהבהיר להם שפניו של יהושע לכיבוש הארץ כולה, ועל כן מיהרו להתאגד [אברבנאל].
מאחורי התאגדות המלכים מסתתר מהלך אלוקי עמוק. בעוד שחומות יריחו נפלו בדרך נס גלוי, הניצחון על העי הושג באמצעות מארב ותחבולה טבעית. הסיבה לכך שה' ציווה להילחם בעי בדרך הטבע הייתה כדי להטעות את מלכי כנען; כאשר ראו המלכים שמדובר במערכה טבעית, הם טעו לחשוב שיוכלו לנצח בזכות יתרונם המספרי אם רק יתאחדו. למעשה, זו הייתה עורמה אלוקית שנועדה לקבץ את כל שלושים ואחד המלכים יחד, כדי שיהושע יוכל להכריע אותם במלחמות ספורות ובזמן קצר, במקום להיאבק מלחמות ממושכות נגד כל עיר ומלך בנפרד [אלשיך, חומת אנך].
התאגדות זו של המלכים עומדת בניגוד להחלטתם של יושבי גבעון (שהיו מהעם החיווי הנזכר בפסוק). הגבעונים הבינו כי התחבולה הטבעית בעי נועדה לקבץ את המלכים לאבדון משותף, ולכן בחרו להשתמש בעורמה משלהם כדי להינצל [חומת אנך]. החלטתם של הגבעונים להשתמש במרמה נבעה מטעות בהבנת המצב. טרם חציית הירדן, יהושע שלח איגרות לכל יושבי הארץ ובהן קריאה כללית לשלום, בתנאי שיקבלו על עצמם תשלום מס, עבדות וקיום שבע מצוות בני נח. אולם, מאחר שיהושע לא פתח בהצעה מקומית לשלום רגע לפני החרבת יריחו והעי (משום שההצעה הכללית כבר ניתנה מראש לכולם), הגבעונים שמעו על השמדת הערים הללו והסיקו בטעות שישראל כלל אינם מקבלים כניעה. פחד זה הוא שהוביל אותם להתחזות לזרים מארץ רחוקה, במקום פשוט לבקש שלום בדרך המקובלת [מלבי"ם, אברבנאל].