מעמד הקריאה בהר עיבל מקיף את העם כולו, ללא יוצא מן הכלל. יהושע מעביר את דברי התורה בשלמותם בפני כל שכבות העם, מגדול ועד קטן, מבלי להחסיר פרט.
באשר לתוכן הקריאה, הפרשנים נחלקו למה מתכוונות המילים לֹא הָיָה דָבָר. דעה אחת סבורה כי הכוונה היא לכל הברכות והקללות הכתובות בתורה [מצודת דוד]. מנגד, גישה רחבה יותר מפרשת כי לאחר שקראו הלוויים את הברכות והקללות, המשיך יהושע וקרא באוזני העם את כל מצוות התורה, מצוות עשה ומצוות לא תעשה [רד"ק, מלבי"ם].
הקריאה התקיימה נֶגֶד, כלומר לנוכח ובנוכחות הקהל כולו [ביאור שטיינזלץ]. קהל זה הורכב מהגברים, מהנשים, וכן מן הַטַּף, שהם הילדים [ביאור שטיינזלץ]. בנוסף נכח במעמד גם הַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם. הכללת הגרים תואמת את ציווי התורה במצוות "הקהל", המחייב את שיתופם. השימוש במילה הַהֹלֵךְ מצביע על תופעה של גרים מאומות העולם שהלכו עם בני ישראל, הצטרפו והתגיירו במהלך מסעותיהם, בעקבות הניסים והנפלאות שראו ושמעו [רד"ק].