ההנחיות הטקטיות לכוח המארב מפרטות את שלבי הפעולה לכיבוש העיר. המהלך מתוכנן כך שבעוד שהכוח הישראלי העיקרי נס ומושך אחריו את האויב, הלוחמים שהסתתרו יקבלו את סימן הכידון, ואז וְאַתֶּם תָּקֻמוּ [מלבי"ם]. הפרשנים מסכימים כי המילה מֵהָאוֹרֵב משמשת כשם עצם המציין את המקום הפיזי שבו המתין המארב.
לאחר היציאה מהמחבוא, מוטל על הכוח לכבוש את היעד, בבחינת וְהוֹרַשְׁתֶּם. משמעותה של מילה זו היא גירוש, סילוק, השמדה ודילדול. פעולה זו מכוונת כלפי אֶת הָעִיר, כלומר לא כלפי המבנים עצמם אלא כלפי התושבים שנותרו בה [מצודת דוד, רד"ק]. מהלך זה מתאפשר בקלות משום שמרבית אנשי העיר יצאו לרדוף אחרי הכוח הישראלי הנס, וכך העיר נותרה חסרת הגנה וחשופה לתקיפה מהירה [ביאור שטיינזלץ].