לאחר התבוסה הכואבת במערכה הראשונה על העי, ה' פונה ליהושע כדי לשקם את בטחונו ולהתוות אסטרטגיה צבאית חדשה המבוססת על דרך הטבע. הציווי אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, שמשמעותו אל תישבר ואל תפחד [ביאור שטיינזלץ], נובע מהנטייה האנושית הטבעית לחשוש מפני חזרה למקום שבו נחלו סכנה וכישלון [מצודת דוד, אברבנאל]. בנוסף לכך, יהושע חשש שמא הוא עצמו אשם במפלה הקודמת, בין אם משום שאסר על ביזת יריחו ובין משום שלא יצא בעצמו לקרב הראשון. לכן ה' מרגיע אותו, מודיע לו שכוונותיו היו לטובה ומבהיר כי אין סיבה לחשוש מירידה במדרגתם הרוחנית של ישראל רק משום שכעת נדרשת מלחמה טבעית [חומת אנך].
ההוראה קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה, כלומר את כל הצבא [ביאור שטיינזלץ], מהווה תיקון לטעות המרגלים בקרב הראשון. המרגלים סברו שהעי היא עיר קטנה וקלה לכיבוש, אך בפועל היא הייתה עיר מבוצרת שניצבה במקום גבוה, ולכן נדרש כוח צבאי מלא כדי להכניעה [אברבנאל]. בניגוד לפעם הקודמת, הפעם נדרש יהושע לצאת בעצמו בראש הלוחמים, כפי שראוי למנהיג [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
הפרשנים מסבירים מדוע ה' מצווה כעת על שימוש בתחבולות ומארב ולא בנס גלוי כמו ביריחו. הגישה המרכזית היא שה' אינו עושה ניסים ללא צורך, וכאשר ניתן לנצח בדרך הטבע, יש לפעול כך [רלב"ג]. הניצחון בדרך של מלחמה טבעית נועד גם להשיב לישראל את כבודם לאחר החרפה שספגו בקרב הראשון [אברבנאל]. יתרה מכך, השימוש בצבא עצום ובתחבולות נועד להטעות את עמי כנען לחשוב שניצחונות ישראל נובעים מיתרון מספרי ומאסטרטגיה ולא מהתערבות אלוהית. תפיסה זו תגרום למלכי כנען להתאגד למלחמה משותפת, מה שיאפשר לישראל להכות את כולם יחד במקום להילחם בכל עיר בנפרד [מצודת דוד]. ברמה הטקטית, נוכחות של צבא גדול תפתה את אנשי העי לצאת כולם מהעיר מתוך ביטחון שינצחו שוב, וכך תישאר העיר פרוצה וחשופה למארב [רלב"ג, אברבנאל].
בסיום דבריו אומר ה' רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ, וכוונתו היא שיהושע יראה בנבואה כי השר השמימי של העי כבר נפל, ולכן הניצחון מובטח [חומת אנך]. הפירוט בפסוק אינו מקרי, שכן ה' מזכיר תחילה את מֶלֶךְ הָעַי. המלך מוזכר ראשון מפני שבהיותו שר הצבא, הוא האחראי הישיר להרוגים מישראל בקרב הראשון. לאחריו מוזכרים עמו שרדפו אחרי ישראל, ואז עירו וארצו [אברבנאל].