הציווי האלוהי לקראת כיבוש העי מסמן מעבר מלוחמה ניסית ללוחמה המבוססת על תחבולות, תוך שינוי משמעותי בחוקי השלל. ההוראה וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִּירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ קובעת כי גורל העיר יהיה זהה לגורל יריחו, הכולל הרס עד היסוד, שריפת העיר והריגת כל יושביה לפי חרב [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, קיים הבדל מהותי הנוגע לרכוש. בעוד שביריחו השלל והבהמות הוחרמו והוקדשו לאוצר ה', כאן נאמר רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאיסור הוסר, וכעת מותר לעם לנהוג כדרך העולם, לקחת את השלל לצרכיהם הפרטיים ולא להחרימו עוד.
ההסבר להבדל זה נעוץ באופי הכיבוש. נפילת חומות יריחו הייתה נס גלוי ומוחלט, ולכן השלל הוקדש לה'. לעומת זאת, כיבוש העי יתבצע באמצעות תחבולות מלחמה טבעיות, ולכן השלל מותר לעם [מלבי"ם].
משום שהלחימה הפעם דורשת תכנון צבאי, ה' מצווה שִׂים לְךָ אֹרֵב, כלומר יש להציב כוח צבאי במסתור, הרחק מעיני אנשי העיר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. המיקום שנבחר למארב הוא מֵאַחֲרֶיהָ, צדה האחורי של העיר, ולא מן העבר שממנו יבוא הכוח המרכזי של הצבא [מצודת דוד].