מעמד כתיבת התורה על האבנים מהווה נקודת ציון שבה חוקי התורה מוצגים באופן פומבי. האבנים שעליהן התבצעה הכתיבה הן אותן אבנים שעליהן נצטוו בני ישראל קודם לכן, ולאחר מעמד זה קילפו את הסיד מעליהן והעבירו אותן לגלגל [רש"י].
הפרשנים מציעים מספר הסברים לביטוי מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה. מבחינה לשונית, המילה מִשְׁנֵה נגזרת מהמספר שניים [מצודת ציון], מלשון העתק [ביאור שטיינזלץ], או מלשון שינון ולימוד [רד"ק]. באשר לתוכן שנכתב בפועל, יש הסבורים כי מדובר בספר דברים המכונה "משנה תורה" משום שהוא חוזר על הנאמר בארבעת החומשים שקדמו לו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ויש הסבורים כי מדובר בתורה כולה. עם זאת, מאחר שלא ייתכן לכתוב את כל התורה על גבי האבנים, הגישה המעשית היא שנכתבה רק תמצית התורה, הכוללת את מניין המצוות, ההלכות והאזהרות באופן כללי [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
אופן הכתיבה עצמו שנוי במחלוקת. דעה אחת גורסת כי התורה נכתבה ישירות על גבי האבנים ורק לאחר מכן סדו אותן בסיד, בעוד דעה אחרת טוענת כי תחילה משחו את האבנים בסיד ועל גביו כתבו את הדברים. מטרת הכתיבה הפומבית הייתה להנגיש את חוקי התורה לאומות העולם, ולכן הדברים נכתבו בשבעים לשונות, כדי שכל אומה תוכל לקרוא, להבין ולדעת את הכתוב [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].